מטפלים במוסיקה מעריכים רווחה רגשית, בריאות גופנית, תפקוד חברתי, יכולות תקשורת ומיומנויות קוגניטיביות באמצעות תגובות מוזיקליות; מעצבים מפגשי מוסיקה ליחידים ולקבוצות על סמך צרכי המטופל באמצעות אלתור מוזיקלי, האזנה למוסיקה, כתיבת שירים, דיון בשיח, מוסיקה ודימויים, ביצוע מוזיקלי ולמידה באמצעות מוסיקה.

מחקרים המתמקדים בקשר בין מוסיקה למוח מראים כיצד פעילות מוסיקלית, פאסיבית או אקטיבית, מניעה, משפרת ויוצרת קשרים בין אזורים שונים במוח האחראים על שפה, זיכרון, רגש, תחושה, קשב, מוטוריקה, מוטיבציה ועוד (מתוך אתר בית החולים השיקומי, רעות).

ילדים, מתבגרים, מבוגרים וקשישים עם צרכים בריאותיים, נפשיים, לקויות התפתחותיות ולמידה, מחלת אלצהיימר ומצבים אחרים הקשורים להזדקנות, בעיות שימוש בחומרים, פגיעות מוחיות, מוגבלויות פיזיות וכאב אקוטי וכרוני, כולל אימהות בלידה.

מטפלים במוסיקה עובדים בבתי חולים פסיכיאטריים, מוסדות שיקום, בתי חולים רפואיים, מרפאות חוץ, מרכזי טיפול יום, סוכנויות המשרתות אנשים עם מוגבלויות התפתחותיות, מרכזי בריאות נפש קהילתיים, תוכניות סמים ואלכוהול, מרכזים לקשישים, בתי אבות, תוכניות הוספיס, מתקני כליאה, בתי מעבר, בתי ספר וקליניקה פרטית.

הרעיון של מוסיקה כגורם מרפא שיכול להשפיע על בריאות והתנהגות הוא עתיק לפחות כמו כתביהם של אריסטו ואפלטון. הדיסציפלינה של המאה ה-20 החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, כאשר מוזיקאים קהילתיים מכל הסוגים, חובבים ומקצועיים כאחד, נסעו לבתי חולים לפצועי מלחמה כדי לנגן בפני אלו שסבלו מטראומה פיזית ורגשית מהמלחמות. התגובות הפיזיות והרגשיות הבולטות של המטופלים למוסיקה הובילו את הרופאים והאחיות לבקש את שכירת המוזיקאים על ידי בתי החולים. עד מהרה התברר כי מוזיקאיי בית החולים זקוקים להכשרה מוקדמת לפני כניסתם למתקן ולכן גברה הדרישה לתוכנית לימודים אקדמית. תוכנית התואר הראשונה בעולם בתרפיה במוסיקה, שנוסדה באוניברסיטת מישיגן סטייט בשנת 1944, חגגה 50 שנה להיווסדה בשנת 1994.

אנשים שמשלימים אחת מתוכניות הלימודים המאושרות בתרפיה במוסיקה: בעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה או בתחום דומה שהשלימו קורסים בפסיכולוגיה והכשרה ורקע קודמים במוסיקה. לאחר מכן סיום תואר שני MA בטיפול במוסיקה. במהלך הלימודים ביצעו סמינר קליני לאורך שנה, בשנה השנייה השלימו פרקטיקום קליני (500 שעות). עם סיום לימודי התואר השני על המטפלים לבצע התמחות קלינית (960 שעות). לאורך כל 3 השנים המטפלים מקבלים הדרכה קלינית צמודה מטעם גורמים מוסמכים מהאקדמיה. חשוב מאד בבחירת מטפלים לוודא שהם השלימו את המסלול הנ"ל.

1. "צריך לדעת לנגן או לשיר כדי להגיע לטיפול במוסיקה." הטיפול אינו מצריך כישרון מוזיקלי. כל אדם יכול להיעזר במוסיקה ככלי לביטוי רגשי, גם ללא כל ניסיון קודם. 2. "טיפול במוסיקה מיועד רק לילדים." מוסיקה מדברת לכולנו, בכל גיל. מבוגרים, בני נוער וקשישים מוצאים בטיפול מרחב רגשי עמוק ותומך. 3. "מדובר רק בפעילות מהנה, לא בטיפול רגשי אמיתי." טיפול במוסיקה מבוסס על תיאוריה וראיות מחקריות. זהו תהליך טיפולי לכל דבר, המשלב עבודה רגשית משמעותית דרך הצלילים ולעיתים גם ללא מוסיקה. 4. "המוסיקה עצמה היא המרפאה" בעבר נעשתה הבחנה בין שתי גישות: "Music as therapy" – תפיסה בה המוסיקה עצמה מהווה את הטיפול, לבין "Music in therapy" – תפיסה הרואה במוסיקה כלי בתוך תהליך טיפולי רחב יותר. כיום פחות מתמקדים בהפרדה הזו, ויותר מדגישה את הקשר הטיפולי, ההכלה והנוכחות של המטפל כמרכיבים המרכזיים שמאפשרים למוסיקה להפוך לחוויה מרפאת, עמוקה ובעלת משמעות. 5. "הטיפול עוסק רק בעבר ובהבעת רגשות." הטיפול יכול לעסוק גם בחיזוק כוחות, יצירת שינוי בהווה, ויסות רגשי והגברת תחושת שליטה, דרך תהליכים מוזיקליים. 6. "יש סגנון מוסיקה מסוים שהוא טיפולי יותר מכל השאר" זה לא המקרה. כל סגנונות המוסיקה יכולים להיות שימושיים ביצירת שינוי בחייו של מטופל. העדפותיו, מטרותיו בטיפול והנסיבות יובילו את האדם לבחור במוסיקה מסוימת באותו הטיפול. 7. כיצד אנשים בריאים יכולים ליישם טכניקות של טיפול במוסיקה? אנשים בריאים יכולים להשתמש במוסיקה להפחתת מתחים באמצעות יצירת מוסיקה אקטיבית, כגון תיפוף, כמו גם האזנה פסיבית להרפיה. מוסיקה היא לעתים קרובות תמיכה חיונית לפעילות גופנית. טיפול במוסיקה בסיוע לידה עשוי להיכלל גם בקטגוריה זו מכיוון שהריון נחשב לחלק נורמלי ממחזור החיים של נשים.